בית המשפט העליון כבית משפט גבוה לצדק
|
16/01/2020
|
בפני השופטים:
1. נ' סולברג
2. מ' מזוז
3. ג' קרא
|
| - נגד - |
העותרת:
הסתדרות העובדים הכללית החדשה
עו"ד אורנה לין
עו"ד אורלי אבן זהב
|
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. נשיאות הארגונים העסקיים
3. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
4. ל.ל.
5. גל-רוב יועצים הע"מ
6. מגדל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד יעל ברלב
עו"ד מוטי עזרן
עו"ד מיכל וקסמן-חילי
עו"ד מוריה ברבי
עו"ד איתן בן הראש
עו"ד אבי מיכאלי
עו"ד אבנר בן חיון
|
| פסק-דין |
השופט מ' מזוז:
- עתירה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: העותרת) המכוונת נגד פסק דינו מיום 20.8.2018 של בית הדין הארצי לעבודה (הנשיאה ו' וירט-ליבנה, סגן הנשיאה א' איטח, השופט א' סופר ונציגי הציבור נ' מאיר, ו- ד' קמפלר) בע"ע 7243-10-15 אשר דחה את ערעור העותרת נגד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט י' כהן ונציגי הציבור א' חי ו- מ' אלקסלסי) מיום 16.8.2015 בסע"ש 29275-03-13.
- המשיבה 5, חברת גל רוב, שמקום מושבה בעיר אילת, עוסקת בשירותי ניהול חשבונות וייעוץ (להלן: החברה). המשיבה 4, גב' ל.ל. (להלן: ל.) עבדה בחברה בין חודש נובמבר 2005 לחודש יולי 2010. ביום 30.3.2008 חתמה ל. על מסמכי הצטרפות לביטוח מנהלים במגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: מגדל), אשר כלל פרטים בדבר ההסדר הביטוחי וכן שיעורי ההפקדות לפוליסה. במהלך חודש יוני 2010, אובחנה אצל ל. מחלה, אשר כתוצאה ממנה נאלצה לעבור טיפולים רפואיים ועקב כך נקבעה לה נכות זמנית בשיעור של 100% החל מיום 1.6.2011 ועד ליום 1.1.2012. ל. פנתה למגדל בבקשה לקבל פיצוי בשל אובדן כושר עבודה, אך בקשתה נדחתה משהוברר כי פוליסת הביטוח שלה אינה כוללת רכיב פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. ומכאן תביעתה לבית הדין האזורי לעבודה.
בבית הדין האזורי טענה ל. כי החברה, שהייתה מעסיקתה בתקופה הרלבנטית, לא ביטחה אותה בגין אובדן כושר עבודה (נכות), בניגוד להוראות "צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, 2008" (להלן: צו ההרחבה), וכתוצאה מכך נגרם לה נזק ממוני על רקע אובדן כושר עבודה, בגינו היא זכאית לפיצוי. ל. עתרה לסעד הצהרתי בו ייקבע כי החברה הפרה את חובתה הקבועה בצו ההרחבה, וכן לחייבה בפיצוי בשיעור הנזק שנגרם לה בגין הפרת החובה. מנגד, החברה טענה כי היא קיימה את חובתה לפי צו ההרחבה וכי הפקידה עבור ל. כספים לביטוח הפנסיוני אותו בחרה ל. (ביטוח מנהלים), לאחר של. העדיפה אפיק פנסיוני זה על פני ביטוח ברירת המחדל בקרן פנסיה מקיפה.
בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את תביעתה של ל. לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה, תוך שדחה את טענותיה כאמור. בין היתר נקבע כי אין בהוראות צו ההרחבה, המחייב את המעביד לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה, כדי להגביל את העובד או לפגוע בזכותו לבחור לעצמו מכשיר פנסיוני אחר, לרבות ביטוח מנהלים. במקרה דנן, ל. בחרה במוצר הפנסיוני של ביטוח מנהלים, תוך שבחרה שלא לרכוש במסגרתו כיסוי ביטוחי של אבדן כושר עבודה על חשבון מרכיב התגמולים, ולמעביד אין אחריות בגין בחירתה זו.
- ל. ערערה על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. להליך בפני בית הדין הארצי צורפו גם היועץ המשפטי לממשלה והצדדים להסכם הקיבוצי הכללי שבעקבותיו הוצא צו ההרחבה, ובהם העותרת דנן. במוקד הערעור עמדה השאלה, האם רשאי עובד לבחור מוצר פנסיוני שאינו קרן פנסיה מקיפה, הכוללת גם ביטוח נכות (אובדן כושר עבודה) וביטוח שאירים, והאם מוטלת חובה על מעסיק לבטח את עובדו בקרן פנסיה מקיפה אף אם העובד בוחר להיות מבוטח במכשיר פנסיוני אחר שאינו כולל את הביטוחים המשלימים האמורים.
היועץ המשפטי לממשלה הביע עמדתו כי סעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן: חוק הפיקוח) מבטא עקרון יסוד בעולם החיסכון הפנסיוני, והוא חופש הבחירה המלא של העובד לבחור בסוג המוצר הפנסיוני בו הוא מעדיף להפקיד את הכספים המופקדים לטובתו, את מסלול ההשקעה בו ינוהלו הכספים ואת החברה שתנהל את הכספים. לעובד נתונה אוטונומיה מלאה בבחירת המוצר הפנסיוני כאמור, ואין המעביד יכול להתערב בבחירתו של העובד. נטען כי סעיף 20 לחוק הפיקוח, שנחקק לפני צו ההרחבה, אינו מחייב את העובד לרכוש ביטוח אובדן כושר עבודה או ביטוח שאירים, ואין בהוראות צו ההרחבה כדי להטיל חובה כזו, ומכל מקום, סעיף 20(א) סיפא לחוק הפיקוח קובע במפורש כי חופש הבחירה כאמור של העובד יחול "אף אם נקבע אחרת בדין או בהסכם". לבסוף צוין כי הטלת חובה על המעסיק לרכוש עבור עובדיו ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח שאירים, בניגוד לרצונו, עלולה לפגוע, במקרים מסוימים, באינטרסים של העובדים.
מנגד, הביעה העותרת את עמדתה כי העובד רשאי לבחור את האכסניה בה יבוטח אך אין הוא רשאי לבחור בהסדר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח שאירים. לטענתה, צו ההרחבה קובע חובה קוגנטית לכך שהמוצר הפנסיוני יכלול גם ביטוח נכות ושאירים, ואין לעובד חופש בחירה לסטות מכך. כן נטען כי אין סתירה בין הוראות צו ההרחבה, כפי שהיא מפרשת אותן, לבין הוראות סעיף 20 לחוק הפיקוח, שכן לגישתה חופש הבחירה של העובד לפי סעיף 20 הוא בגבולות שנקבעו בצו ההרחבה.
נשיאות הארגונים הכלכליים ומגדל (משיבות 2 ו-6) תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ובעמדת היועץ המשפטי לממשלה.